איפה אתם בשבת?

 

עבודה מעסיקה את מחשבותינו רוב שעות היום, ופעמים רבות גם בשבת.

המתנה הגדולה ביותר שהשבת מזמנת לנו, היא האפשרות ליצור מנוחה שתטען אותנו לא רק בכוחות מחודשים, אלא בשקט פנימי הנדרש כדי לעלות על השביל של התפתחות אישית.

שיחה חברתית בשבת כמו : "מה חדש בעבודה" עלולה מבלי שאנו ערים לכך, להרחיק מאיתנו את הפנאי. אם נחליט, כחלק מתהליך האימון האישי שלנו, לשמור על הגבול הזה, ונדחה את השאלה בנימוס, נלמד ליצור לעצמנו איזון חדש בין עבודה למנוחה.

לפני מספר שנים, כשהיינו זוג צעיר עם ילדים קטנים, אירחנו לשבת חברים שחזרו בתשובה . בדקנו איזה בית כנסת נציע להם, כיצד נבטיח מים לתה בלי להדליק חשמל ושאר שאלות שחילוני נעשה ער להן כשהוא מארח חבר דתי לשבת. יחד הלכנו לבית כנסת של חב"ד, אלא שהיה לי קשה להתחבר. לא ראיתי את עצמי כחלק מהמקום ולא מצאתי בתוכי שקט. ניסיתי לבקר בבית כנסת אחר שבת לאחר מכן, והתחושה חזרה על עצמה.

הבהירות הגיעה אחרי כמה שבתות. ביקשנו לקבל את השקיעה בטבע. הגענו לאזור הסטף, טיילנו בשבילי המקום. הוקסמתי מהטרסות בהן גידלו ירקות, עצי פרי וגפנים. יכולתי לחוש את החיים בבוסתנים העתיקים. כשהגענו לבריכות מים הקרובות לנביעה, צליל פכפוך המים היה כה נעים. "החיבור" כמו שאומרים, היה ללא תיווך, קסם המים שזורמים ממעיין עזר לי לראות שהיופי הפשוט של הטבע מקנה לי רגיעה מלאה. עוזר לי להקשיב לעצמי, להכיר "מי אני", ולדעת מה הם הצרכים שלי.

פרגון לעצמנו, "אהבה עצמית" אם תרצו, מתחילה בהכרה בצרכינו האישיים, בגבולות הפרטיים שאנו מגדירים לעצמנו בין עבודה למנוחה, גבולות שאינם מושפעים מחוקים חיצוניים, אלא נובעים מתוכנו.

לי עצמי קשה לחשוב על צמיחה אישית בלי חיבור לטבע. אני מציע לך לעשות הכל בכדי למצוא את מרחב השקט הנכון לך. לגלות מה עוזר לך להקשיב פנימה, מה מעורר את הכוח שמצוי בך.

בהצלחה, אמיר.