רמזים שמשהו לא טוב קורה בעבודה

אצל לאה, מנהח"ש וותיקה זה הופיע כאיפוק מטורף שמנע ממנה ללכת לשירותים, רק בשעת צהריים מאוחרת, כשכבר התיישבה לאכול את הסלט שלה, היא קלטה שעוד פעם היא לא שמה לב לרעב שלה, וראתה את המכנה המשותף בין שני המצבים. לא מקשיבה לעצמה, ובמילים אחרות – מוותרת על עצמה. 

אותך זה יכול לפגוש אחרי בהייה ארוכה בחלון שדווקא עשתה לך טוב, לרגע הפלגת למחוזות אחרים והשתחררת מהשעמום בעבודה. מה אתה עושה כאשר שיחת "תן כבר לעוף מכאן" תוקפת אותך! מתפטר? רבים משתיקים את מצבי התסכול והקושי בעבודה, הם מצטברים, הזמן חולף ואנחנו עדיין תקועים. 

האם נוכל לדעת מה עובר בנפשנו שלנו כשלא טוב לנו בעבודה? האם יגיע יום שבו מכונת בינה מלאכותית תדווח למרכז השליטה והבקרה על מצבנו הנפשי / יצירתי / תקשורתי? סלחו לי על המחשבה האפוקליפטית הזאת, הבוקר שמעתי את איילון מאסק מדבר על נוירולינק . זה לא יקרה מחר, אבל עשור זה אופק שמתקרב במהירות. ועד אז עלינו לפתח כלים שיעזרו לנו לקחת אחריות על מימוש הפוטנציאל שלנו בעבודה. 

רובנו מתגברים על רגעים ומצבים קשיים, חורקים שיניים, שום אסון לא קורה, החיים נמשכים. אבל חס וחלילה אם נעמיס ונעמיס. מספיק קש קטן כדי לשבור את גב הגמל. נתעלם מפשרות שהסכמנו להן, נבליג על עלבונות שספגנו, נסתדר עם עבודה שלא מתאימה לנו יותר, נתכחש ונמשיך להתעלם. ואם פתאום המציאות תגבה מאיתנו מחיר שאנחנו לא רוצים לדעת אותו. מה אז?

פגשתי מצבי מצוקה, זה מפחיד ולכן חשוב לי לפתוח את השיחה הזאת. 

לפני מצבי "קש ששובר את גב הגמל" מופיעים רמזים. אלא שכושר ההסתגלות שלנו, יכולת ההבלגה ומנגנון הרציונאליזציה, כוחם המשולב מסיח את דעתנו, ומפיל אותנו. וכדי למנוע הדרדרות, ולצמצם חשיפה למשבר עלינו ללמוד לזהות את הרמזים הללו, ולפעול בדרך חדשה.

כיצד נפתח מודעות לתחושות ולרסיסי המחשבות שחולפים בראשנו. כיצד נקלוט את המידע שהסביבה מספקת לנו במצבים הללו. עלינו לצרף פרט לפרט, לפענח את המצב, ולהבין שמשהו בעבודה לא בסדר, כך נתחיל לשנות את דרך ההתנהלות שלנו.

תחושות ראשוניות יכולות לבצבץ כקולות של ספק. משהו לא שקט אך לא ברור על מה הוא מעיד. הסיטואציה דוחקת בנו לקבל החלטה אנו לא מתעכבים ומחליטים, ומסתבר שפעלנו בדרך שהסבה לנו נזק. כדי לתקן, עלינו לחזור ולזהות את ראשית התחושות, ולהבין מה היה שם בנו שקלט את הספק כבר בהתחלה.

לפעמים נרגיש קוצר רוח, נחוש שמשהו חסר אך לא נדע מהו, נקבל החלטה מבלי שנתנו לעצמנו שהות לעכל את המצב. מה שנראה כתהליך קבלת החלטה, יכול להתברר כדפוס אוטומטי שמונע מאיתנו שיקול דעת. ולמרות שהתוצאה מתבררת כטעות, ההתנהלות נראית לנו טבעית. "ככה אנחנו פועלים". גם אם נכיר בכך שנפגענו לא נוכל לתקן בלי שנחזור לרמזים שנמצאו ברגעים הראשונים של האירוע. 

אם אנו נמצאים בתפקיד חסר משמעות. אם אנחנו מוצאים את עצמנו לאורך זמן תחת לחץ לא סביר, בוודאי אם היחס כלפינו אינו מכבד, אנחנו חייבים לזהות את דרך ההתנהלות שלנו מוקדם ככל האפשר. אם החיים מזמנים לנו מקרה ועוד מקרה בהם מתברר שלא היינו קשובים לרמזים שהיו שם, זה הזמן להכיר בצורך לעשות שם עבודת התבוננות. 

לפניכם תמצית שלבי הפעולה :

  1. חפשו את הרגעים הקטנים שגורמים לכם נזק
  1. מצאו מישהו לדבר איתו כדי להבין יחד את דרך ההתנהלות
  1. נסו למצוא מכנה משותף ולהבין דפוסי התנהלות והאמונות שמתוכם אתם פועלים
  1. אמנו את עצמכם לזהות כניסה "לסימטאות" של אותן התנהלויות ותרגלו הפעלת שיקול דעת לפני שהאוטומט מפעיל אותכם.

בהצלחה!