יציאת מצרים האישית שלי

לפעמים דווקא סיטואציות של קונפליקט בעבודה מספרות על צורך בשינוי. קבלו סיפור עם טוויסט בעלילה שמסיט את נקודת המבט מהאירוע, אל הבירור שלנו עם עצמנו.
עבדתי אז כיועץ ארגוני – שיווקי עבור חברת הפצה גדולה. המשימות שביצעתי כללו גיוס, הדרכה, ליווי מנהלים.
כחלק מתהליך אסטרטגי שעסק בשינוי גישת המכירות,
יצא כל הארגון ליומיים מרוכזים של הדרכה.
ביום הראשון בנינו רפסודות בירדן והתבוננו בעבודת הצוות. יצא אחלה יום, של כיף ותובנות אישיות. לקראת סוף הערב, זרק לי סמנכ"ל החברה שאיתו היה לי קשר עבודה קרוב ומצויין: "תודיע להם שנפגשים בלובי ב-7.00 בבוקר, נלך לראות את הסניף הקרוב".

הבקשה שלו נרשמה אצלי כמו אגרוף בבטן, "מה הוא חושב לעצמו… אני מוביל כאן מהלך של שינוי ארגוני מדהים, והוא מתייחס אלי כאילו אני החניך תורן שלו..!!??
כך שמעתי את עצמי ממלמל.
התאפקתי כמו גדול. המשכתי להנחות את היום הבא למופת. בדרך חזרה הזזתי את נקודת המבט. מפנה את השאלה אל עצמי ולא כלפיו. מנסה ללמוד מתגובת העלבון שחוויתי.
אם נעלבתי כנראה שיש לי שם משהו מאוד לא נוח עם עצמי. ואז הבנתי שעם כל הכבוד למשימות הגיוס שלקחתי על עצמי, הבנתי שהן כבר לא משרתות את שאיפות ההתפתחות שלי. לא שחס וחלילה אין בניהול גיוס משהו מכובד, אבל אני כבר רציתי לתפקד ממקום שמקשיב כדי לעזור, ולא כדי לבחון את האדם שמולי.

נקודת המבט שלי על הסיטואציה עזרה לי לעבור לפרק החדש שלי בקריירה. משתוקק להקדיש את מלוא תשומת הלב שלי לאימון אישי מקצועי.