אומרים ששתיקה שווה זהב… אז אומרים. כמנהלים שתיקה של העובדים שלנו חוסמת את היצירתיות שלהם, פוגעת ביעילות, ויוצרת שיתוק במשרד. אך אימון למנהלים יאפשר להשתחרר מהשתיקה, ולשחרר ממנה גם אחרים. מוכנים לדבר על זה?

לא שותקים על זה

כל-כך מוכר. פגישת צוות, ישיבת אסטרטגית חשובה, סיעור מוחות. המטרה היא לצאת עם פתרון, כיוון או רעיון חדש, אבל אף-אחד לא מדבר… למה?
אז נכון "שתיקה שווה זהב", "סייג לחוכמה שתיקה". מגיל צעיר מחנכים אותנו "לדבר בזמן המתאים", או לבחור לשתוק. פתגמים עתיקים מפליגים בשבח השתיקה. המוסכמה החברתית מעריכה ומעודדת שתיקה, דווקא במצבים מורכבים.
יש חכמה בשתיקה. אבל יש בה גם שיתוק!
מתוך החוויה שלי וגם מתוך עבודה בסדנאות ובתהליכים פרטניים מצאתי שפעמים רבות שתיקה היא דפוס קשה, שגוי, שגובה מחיר יקר.

מה משתיק אותנו?

בואו נחזור לישיבת הצוות השותקת. מה קורה שם לכל אחד?
אם אומר את מה שאני באמת חושב זה יגרום לכזה עימות… עדיף שאשתוק.
אם אומר את דברי אקים על עצמי גדודי ביקורת, למי יש כוח להתמודד עם ביקורת וקטילה.
אם אבטא את עצמי באופן חופשי, יכירו אותי, יראו שאני "אחר", עדיף להיות בפינה.
שאני אקח זמן של אחרים? עוד זמן של מנהל, אדם שזמנו יקר משלי, זה גדול עלי.
ספק אם אסביר את עצמי כראוי, מוטב שלא אתחיל ואחסוך מעצמי להיות לא מובן.
יש לי משהו חשוב לומר? משהו באמת חכם?
אם רק אתחיל לומר את מה שאני חושב יצא כל כך הרבה כעס שזה ממש מסוכן.

אלו דוגמאות לשיחות פנימיות קשות, שיחות מקטינות, פוגעות באמון ובביטחון העצמי, ממחישות חוויות פנימית בסוגים שונים של שתיקות.
דפוס של שתיקה יכול לנטרל רצון להציג רעיון חדשני. שתיקה מבטאת לפעמים וויתור על ביטוי אישי בקבוצה, שתיקה שוחקת את איכות התקשורת בצוות, שתיקה תקשה מאד במצב של יחסים בינאישיים עכורים ותגרום לתקשורת קשה במשפחה.
הרגשת על בשרך ימים של "שתיקה רועמת" ? לא. זאת לא אווירה של קבלה שמעודדת צמיחה אישית.

שתיקה בעבודה

קשה לתאר כמה החלטות שגויות מתקבלות בארגונים בגלל שתיקה.

  • חשש להעלות מחשבה מקורית כי היא שונה מהנהוג
  • פחד להטיל ספק בהרגלי עבודה מטורפים, שעות ללא סוף
  • חשש לבטל ישיבה חסרת תכלית, כי זה דורש להכיר באיכות התקשורת
  • חשש להציע ביטול דו"ח שבועי שאותו איש לא קורא
  • ועוד ועוד מצבים בהם חששות גורמים לשתיקה

אפשר ללמוד להרחיב את הגבולות הבטוחים של הביטוי האישי בעבודה. כל מקום של שתיקה הוא מקום שמבקש תשומת לב חדשה, שם תצמחנה אפשרויות ודרכים חדשות.

עזרה לעובד שמתקשה

כנות רגשית בארבע עיניים היא אמנם המפתח, אבל רק כנות מובחנת. בדיקה אם יש מנדט לשיחה, האם יש מוכנות לשיחה רגשית. משם, בלי עצה של "מה כדאי לעשות" אלא הקשבה מהלב לחוויה של העובד, היא שתעזור לו לגלות היכן באמת הקושי, אם הוא בכלל רוצה בזאת.

שבירת השתיקה – הכרת המשולש האישי

בכדי להבין איך אנחנו יכולים לעזור לחברינו במשרד, עלינו להכיר את המנגנון שמוביל לשתיקה, אצלנו ואצל אחרים.
שלב ראשון בהתמודדות עם דפוס שכזה היא להכיר בכך שכל פעם שאני נמנע מלומר "את שלי" – את מה שבאמת אני חושב, מה שחשוב לי – יש בי ערפל רגשי שמקשה עלי. כדי להתקדם עלי לרצות לקבל את עצמי, לדעת את עצמי יותר לעומק, לחוות באופן מודע את שמתחולל בתוכי, לזהות, לפרק ולמוסס את הערפל שאני מרגיש.
משם נוכל לשנות את הדפוס.

כיצד?

שינוי יקרה כאשר נכיר בדינמיקה המיוחדת המתחוללת אצלך במשולש רגש–מחשבה–תקשורת.

רגשות

מהי החוויה שלי? כאשר אני נשאר עם השאלה עלי לבדוק איזה גוונים של רגשות עולים בי בסיטואציה. ככל שאדע להישאר ולהקשיב אגלה יותר ויותר, אוסיף ואכיר את עצמי. אם אני כועס לא אסתפק בהגדרה כללית – כעס. אלא אנסה לראות מה עוד יש לי שם…  כעס יכול להיות על עצמי, כעס ישן על אחר שעכשיו פתאום הצטרף לנושא כואב. כעס יכול להופיע בעוצמות שונות.

מחשבות

עלי להאט, ממש לעבור להילוך איטי, ולזהות את כל המחשבות שעוברות בראשי. בוודאי שיש מחשבות שלא ירצו להתבהר, בוודאי שיש מחשבות ורגשות טעונים, שצברו חומות הגנה או הדחקות וקשה להתיר אותם. אבל ככל שאלמד להתקרב ולאפשר לעצמי להכיר מה מתחולל בתוכי כך תופיע בהירות. אם אני מזהה מחשבות חשש, טוב יהיה להקדים ולראות את החשש, לנסות להבחין ולזהות את תכני החשש.

תקשורת

מה אני אומר? במלים ושלא במלים. איך אני אומר זאת? האם תוכן הדברים עטוף בנימה מסוימת? איך אני מקשיב? עוזר לזולת להיות בהיר עם עצמו? מה אני מעביר בשפת הגוף שלי? האם מה שאני מעביר זה מה שאני רוצה להעביר?

עבודת הריפוי

ככל שאחזור ואתקרב לסיטואציה בה חשתי את חוויית השתיקה ואשחזר אותה, כך אחזיק ב"חומר גלם" משמעותי.
כל פעם שאבחין בשתיקה מתחילה להתחולל בי, כמו מתרוממת לבקוע, ואצליח באותו שבריר שנייה להתבונן בעצמי, פשוט להכיר את מה שמתחולל בי, כך אפתח את היכולת לקבל את עצמי באופן יותר ויותר מלא.
הרבה אומץ נדרש כדי להתקרב למקומות הללו, ואומץ מופיע!
אומץ מופיע רק כאשר אנחנו מוכנים. אין חשש, כל עוד זה קשה מדי משהו מבפנים יגן עליך וידאג להשאיר את הדברים כמו שהם.

יצירת מרחב מתקשר

העבודה על מנגנוני השתיקה והשיתוק היא מאתגרת ועלולה להציף רגשות וחוויות שאנו מעדיפים שלא להתמודד איתן. רגשי נחיתות, אכזבות מהעבר, פחד מכישלון ולא פעם גם פחד מהצלחה.
שחרור השיתוק המוכר והנפוץ הזה יכול להביא לרוח חדשה בצוות, למקום פתוח המאפשר קבלה ונתינה של ביקורת, ויציאה ממנה לפתרונות יצירתיים – ואפילו לשיפור התחושה האישית במשרד ובבית.