כולנו מכירים את הטיפוס הזה, שמעדיף לשתוק. שמעדיף לקבל את טיעונו של האחר ולא נלהב להתווכח. הטיפוס הזה שמפחד לפתוח שיחה כנה, שמעדיף לומר או לעשות את מה שמצפים ממנו ולא לומר את מה שהוא באמת חושב. בכל אחד מאיתנו ברגעים מסוימים יש את הטיפוס הזה.

ברגעים כאלו, אנחנו נמנעים משיחות כנות. נמנעים מלפתוח את קו המחשבה והכנות כלפי עצמנו במקום המחשבה העמוקה פנימה אנחנו חושבים על החיצוני ונכנסים למצב של "העמדת פנים", עונים את מה שמצופה או נמנעים להגיד את מה שבאמת על ליבנו. אין דרך שתרחיק את עצמך יותר מעצמך יותר מזו. זו דרך הישרדות שמקבעת דפוסים ושוחקת אותנטיות.

יצירת היתרון האותנטי עוברת דרך זיהוי שיחות אלו.

זיהוי למען יצירת בהירות חדשה. אנחנו צריכים להיעזר ברגעים כאלו לטוב התרחקות מהעמדת הפנים. משום שדווקא בשיחות הקטנות של היום-יום, השיחות האלו בהן אותו זיק קטן של אותנטיות מבקש לצאת לאור, ראוי שיפגוש פיתוח והעמקה לעומת המצב בו הוא פוגש ציניות, חוסר הקשבה וכבה.

 

  • ככל שתפנה פעילות פסיבית כמו צפייה בטלוויזיה לטובת עיסוק בו יש לך עניין אישי, כך תגלה את רצונך האותנטי.

 

  • ככל שתשבור הרגלי שגרה כמו קפה כל בוקר, נוהל מקלחת, קריאת עיתון, נסיעה במסלול קבוע, כך תגלה יותר כיווני מבט טריים. להביא את ההסתכלות שלך ולא את מה שמצפים ממך.

 

  • ככל שננהל יותר שיחות עם אנשים קרובים שלא מעניין אותם דבר מעבר למה אנחנו מרגישים נדע להבין את עצמנו יותר.

 

סביר שנפגוש בדרך רגשות קשים, כמו אשמה לדוגמה, הדבר היחיד שכדאי לעשות זה לעצור ולבדוק מה אומרת לנו ההרגשה. לקבל אותה ולבחון אותה כפי שהיא ללא הצטדקות או חרטה.