פריצת דרך לא תבוא ללא קבלה עצמית. בשביל להבין מי אני ולשחרר חסמים נדרשת חקירה חומלת למקום ממנו הגעתי, לתפקיד שמילאתי במשפחתי. האם נוכל להביט אחורה בהבנה? האם נוכל להשתחרר מהעבר?

להשתחרר מהעבר - פרידה מתפקידי עבר במשפחה, מפתח לשינוי וצמיחה

בדרך לביטוי אישי מלא, במעלה השביל לגילוי ושחרור הפוטנציאל האישי, בכמיהה הזאת ליצירת חיים של עצמאות ואותנטיות אנו עלולים לחוש חסומים מבלי שיש לנו מושג מהי הסיבה.
כמו בניכוש עשבים שוטים שחוזרים ועולים, אנו נשארים עייפים ואובדי עצות.
טמון שם בדרך חסם עיקש, חמקמק עד מאד, שרק תשומת לב חדה ונחישות יסלקו אותו – שימור לא מודע של תפקידים שמלאנו במשפחה בה גדלנו.
אלו תפקידים שלא במודע לקחנו על עצמנו או הטילו עלינו בני המשפחה הגרעינית לסיפוק צרכיהם, ללא אפשרות של שיקול ומחשבה. על פי רוב מילאנו את התפקיד לצורך הישרדות, לפעמים למען שמירה על שפיות או מראית עין של שפיות, של המשפחה ושל עצמנו. "בחרנו" אפשר לומר, אך ללא מחשבה ושיקול. לא יכולנו לסרב, לבעוט, או להתפטר. המעמסה דבקה בנו ומצאנו את עצמנו משלמים מחיר רגשי כבד.

תפקידי ילדות

זה יכול להישמע מוזר בהתחלה לחשוב על ילד כבעל "תפקיד". זאת לא דרך הסתכלות טריוויאלית, לבחון את עצמך ואת משפחתך במושגי תפקידים ו"מערכת". טבעי יותר לחשוב על משפחה דרך יחסי ילד והורה מקובלים, נוח לראות הורים בעיניים של אחריות, טיפול, דאגה, עשיית כל מה שנדרש עבור הילד, אך פעמים רבות התמונה מתחת לפני השטח שונה.
ברגע שמבט מודע מתחיל לבחון מערכות יחסים, להתבונן מחדש על אווירה ותקשורת, מתברר שלעתים גם האם וגם האב נזקקו למישהו קרוב שיעזור להם לשמור. לשמור על עצמם, על תפקוד סביר של הבית. והילד, הראשון שנמצא שם קרוב, נקרא לתפקיד ועושה זאת בחוסר ברירה.
ילדה יכולה להידרש לתפקד כמבוגרת הרבה לפני שהגיעה לבגרות, או לחוות שהיא אהובה רק בתנאי שתצטיין או שלא תתגלה כשונה מדי מן ההורים. ילד יכול לשמש בתפקיד של "כבשה שחורה" במשפחה, מכיל מופרעויות וקשיים שאחרים לא לוקחים עליהם אחריות.
כשהוא מתפקד כך, שלא על פי רצונו החופשי ולא מתוך בחירה, מתחוללת שם כפייה. המציאות "מחנכת" אותו להתאים את עצמו, גם במחיר של ויתור על האני המקורי שלו. 

מאיזה צורך קובעת אימא או פוסק האב שילדה בת 10 נדרשת לעבודות הבית? אולי משיקולי "קשה לי אחרי יום עבודה, תתחלקי איתנו במשימות" או מטיעון שאני שמעתי כילד "אין בבית הזה משרתים".
מהי האווירה הרגשית מאחורי המסרים הללו? האם יש שם אמון? סומכים עליך שתיקח אחריות מתי שיתאים לך? או שמחליטים עבורך מתי עליך להתגייס ואין לך שם שום השפעה?

להשתחרר מהעבר

אתה מוותר שם ועל פי רוב, קשה לומר בדיוק על מה. זאת אולי הסיבה שחסם זה – "שימור תפקידים" הוא כל כך חמקמק וסמוי.
יתכן שדפוס התגובה שנצרב בנו כתוצאה מתפקידים שמילאנו נעל אותנו באמונה לגבי עצמנו, בתפקיד אחד אותו נמלא כל חיינו.
כאשר נבין את דרך התפקוד דאז, יתכן שנתחיל לחוש בפער בין אותה דרך תפקוד לבין הטבע המקורי שלנו. נגלה דיבור של האני האותנטי, שאולי לא היינו ערים כלל לקיומו, ושלא יכולנו לחיות אותו.
מכאן נרצה לגלות, מהי ההתייחסות הכנה והאותנטית שמבקשת לבקוע מתוכנו היום, נקייה משאריות הדפוס שזיהינו. כך נוכל באמת להשתחרר מהעבר, נתחיל ליצור חופש של ממש ונחוש את יכולתנו לשנות קיבעונות.
הצעד הראשון הוא לנקות ולהקשיב פנימה. 

סיפור מהחיים

גלעד, מהנדס שבלט בלימודיו, מוצא את עצמו כבר שנים לא מעטות מדשדש בתחום המקצועי. עובד בארגון גדול, עובר בין פרויקטים ומחלקות, אינו מוצא שקט וסיפוק בעשייתו ואינו מתקדם. במהלך פגישותינו הוא חזר להתבונן על השפעת האווירה והתקשורת בבית על תפקודו כיום.

אביו היה אדם שלא יכול היה להביע רגשות, פוגע ונפגע בעצמו, נתון לפרצי זעם, פעמים רבות כבש את כעסו והסתגר. יחסו לגלעד לא היה עקבי וברור, לעתים מראה חיבה ולפעמים כעס, מדרבן אך לא מפרגן – דומה לפרה הנותנת חלב ובועטת בדלי. מעריך את גלעד ומתייחס אליו כ"גבר", אבל רוצה שיצליח מבלי שיעבור אותו ומבלי שיאיים עליו בהצלחתו, ויעשה זאת בדרך בה הוא, האב רואה הצלחה וגבריות. כאן לקח על עצמו גלעד את תפקיד הילד המוצלח והחביב על אבא מבין ילדי המשפחה.

כשלגלעד היה קונפליקט עם אביו וזה היה כעוס ומסוגר, נקרא גלעד ע"י אמו להתנצל בפני האב כדי לחלצו ולפייסו. אז שימש קורבן לפיוס האב ו"זרוע מבצעת" של האם אובדת העצות. לפעמים, ברגישותו הרבה, היה גלעד יוצא מיוזמתו לעזור לאב הכועס, הפגוע והמתוסכל מעצמו, להפשיר מכעסו, ולחזור לשיחת המשפחה.
תפקידיו כמתווך, מרכך ומפייס, גרמו לגלעד לחוש אחריות על מצב רוחו של אביו. הוא נדרש להתעלם מרגשותיו ורצונותיו שלו עצמו ולדחות את מצוקותיו. במקום להישען על הורה שעושה מאמץ להתגבר על הקושי של עצמו ולתפקד, הוא זה שצריך היה להכיל חולשות, זעם וחוסר אונים של שני הוריו ולחלצם מאי התפקוד.

חושיו החדים וקליטתו את אי הכבוד והאמון בין ההורים גייסו אותו לתפקיד נוסף – המבקר.
הוא חש והבין את הדיאלוג הקשה שקיים במשפחה – חוסר כבוד, השפלה, לגלוג האב כלפי האם. פעמים רבות מצא את עצמו, גם בחוויה הפנימית וגם בפועל בעמדה של מבקר ודוחה. מבקר ומוקיע את התנהגות האב, מתנגד ודוחה את חולשת אמו. וכך שימש כשומר המוסר במשפחה. אלא שהיה זה שומר פסיבי לחלוטין, כילד לא היה יכול להוציא לפועל את תובנותיו. פסיביות זו גרמה לו לחוש חוסר אונים.

שלושת תפקידיו במשפחה – 1. מתווך, מרכך, מפייס 2. מצליח וחביב על האב 3. מבקר, שומר מוסר – דרשו ממנו כילד ונער עיוות רגשי קשה, גזלו ממנו משאבי אנרגיה רבים, וכבוגר השפיעו על דרך תפקודו בעבודה. יותר מכל למדו ואימנו אותו תפקידיו כפי שהוא הגדיר זאת "לבטל את עצמי".
דפוס ההתנהגות בו הוא ממהר להתחשב בצרכי אחרים מבלי שהוא ער לצרכיו ולרגשותיו מלווה את גלעד במשך שנים ומחזק בו התנהגות של אדם ותרן – התנהגות מדלדלת כוחות.

לא פחות קשה מזה הוא דפוס העברת ביקורת בו הוא למד לנקוט כמהלך שיטתי, בין שהוא נדרש לזה ובין שלא. דפוסים שפיתח השתלטו על כוחותיו היצירתיים, גזלו ממנו אמון בעצמו ומנעו ממנו לבטא את מלוא כוחותיו.

צעד אחד צעד

כוחו של התהליך, כפי שגלעד פוגש אותו היום הוא ביצירת נקודת מבט חדשה כלפי העבר, פיתוח יכולת להתבונן במערכת היחסים ולהכיר בה כפי שהיתה, עם כל הכאב שלפעמים יכול להיות מלווה בסוג כזה של תהליך. לכן ישנה חשיבות עליונה לפיתוח היכולת להכיל ולעבד רגשות באופן יותר ויותר קשוב.

משם ישאף להתבונן ולהכיר בדפוס ההתנהגות הנוכחי, כפי שהוא עולה בזמן אמת. באוטומטיות של היווצרותו, ברגשות המתחוללים, וכו'. אט אט יתבהרו מהותו ומהלכו יותר ויותר, ומתוך כך תעלה ותצמח יכולת חדשה לזהות ולשקול. לגלות התייחסויות ישנות להן אין הוא זקוק יותר ואותן הוא יכול להשיל, עם כל השחרור שגילוי כזה מביא.
לעתים ניצחון "קטן" – בחירה במקום הרגל, חופש שגובר על נטייה שכבר נראית כתכונה לכל החיים, מראים עד כמה עצם הקבלה היא עצמה המפתח לשינוי.
לעתים, למרות עבודת המודעות, עדיין פועל הדפוס, והתבוננות בחולשה שמכתיבה את ההתנהגות גורמת לייאוש וספק. זוהי הדרך, אין היא נסללת ללא עליות ומורדות, ונדרשת תחזוקה מתמדת. תחזוקה שהיא עבודה פנימית ללא הרף, ניסיון כל פעם מחדש להתבונן ולהכיר את שהתחולל פנימה.

מהכרה בעבר לשחרור העתיד

ניתן לעסוק בעיסה המשפחתית שנים רבות בניסיון להבין ולפרש את העבר, אך לא זאת הצעתי.
הסתכלות חדשה על מי אני, במושגי רגשות, תקשורת ותפקוד, יכולה לאפשר ניתוח והבנת תפקידי עבר במשפחה ולהאיר דפוסים המעכבים אותנו היום. ההסתכלות מייצרת הבנה שמתוכה מתחוללת קבלה המעודדת שינוי וצמיחה, עדכון הדימוי העצמי, והעצמה אישית אמיתית.

אני מבקש לחתום במשפט רב עוצמה שגיליתי: "סליחה היא המוכנות לוותר על עבר טוב יותר". ועל משפט זה אפשר להוסיף: הויתור על עבר טוב יותר הוא המפתח לעתיד מעולה.

 

למידע נוסף בנושאים של העצמה אישית לחץ כאן